בקע טבורי – קוסמטיקה או בעיה בריאותית

4/01/2005

דר' ר. ביליק

מומחה בכירורגית הילד

הבקע הטבורי הינו ממצא לא נדיר המופיע בשכיחות שווה בין בנים לבנות ובא לידי 
ביטוי ע"י התבלטות הטבור כלפי חוץ בדרגות שונות. 

רובם של הבקעים הטבוריים באים לידי ביטוי מספר שבועות ועד מספר חודשים לאחר הלידה אך פעמים, יבוא הבקע הטבורי לידי ביטוי רק סביב גיל 5 שנים.


מקורו של הבקע הטבורי בחוסר סגירה שלמה של הפתח הטבורי בדופן הבטן. דרך פתח זה עובר חבל הטבור בחיים העובריים מן החלל הרחמי אל פנים החלל הבטני של הילוד.  

לאחר הלידה, עם סיום תפקידו של הטבור, נושר גדמו של חבל הטבור והטבעת הטבורית אמורה להתכווץ ולהסגר.

בשכיחות גבוהה תהליך זה של סגירה דופן הבטן יכול להיות איטי יותר ולהמשך עד גיל 3- 4 שנים. מעבר לגיל זה בסבירות גבוהה, לא תחול כל סגירה עצמונית של הפתח הטבורי. 

קוטרו של הפתח הטבורי משתנה מילד לילד ולרובם פתח בקוטר של 2-5 ממ'. במקרים קיצוניים, קוטרו של בקע טבורי יכול להגיע לממדים של 15-  20 ממ'.  

הבקע הטבורי יכול להכיל מעי (מעי דק ברוב המקרים) או את הפדר הגדול (סינר של רקמת שומן היושבת קדמית למעי בחלל הבטני). 

פעמים מגיע הבקע הטבורי לגודל מרשים העור מעליו מתוח וצבעו כחלחל ופעמים אף ניתן לשמוע קול בעבוע מן הבקע (קול פעולת המעי).
 

 

התבלטותו של הבקע לממדיו הקיצוניים יתכנו בייחוד בעת התקפי בכי של הילד או בכל מצב בו עולה הלחץ התוך בטני . נציין, כי מצב זה אינו חרום ואין כל חשש לבקיעת העור מעל לבקע. 

  

95% מן הבקעים המולדים יסגרו עצמונית ללא התערבות כירורגית תוך 3-4 שנים ועודף העור ייסוג. קוטרו של הבקע הטבורי לא מרמז על יכולתו להסגר באופן עצמוני. בקעים בעלי קוטר גדול במיוחד, יתכן ויעברו התכווצות משמעותית אולם, באחוז גבוה לא יסגרו עצמונית באופן מלא עד גיל 3 - 4 שנים.   

 

 

מספר נתונים שכדאי לדעת על הבקע הטבורי המולד : 

א)            הבקע הטבורי הינו בקע מולד ולא נוצר עקב פעולה של קשירת חבל הטבור גבוה או נמוך מדי בחדר הלידה. 

ב)            הבקע הטבורי אינו כואב וברוב רובם של המקרים אינו הסיבה לבכיו של הילד. 

ג)             כליאה של הבקע הטבורי הינה נדירה ביותר (קיימים דיווחים בודדים בעולם על כליאה של בקע טבורי בילדים). 

ד)            אין צורך למנוע מן הילד את הבכי או כל מאמץ גופני אחר כגון פעילות ספורטיבית, במטרה למנוע החמרה של הבקע הטבורי. 

ה)            אין מניעה להשכבת הילד על בטנו או בכל צורה שהיא מאחר והבקע הטבורי אינו גורם לכאבים בשכיבה על הבטן. (השכבה על הבטן בילוד עד 3 חודשים אינה מומלצת בכל מקרה). 

ו)              אין צורך בחבישת הטבור, השבת תוכנו לחלל הבטני או מניעת התבלטותו בעזרת מטבע או כל גוף זר אחר. לחבישה זו אין כלל השפעה על קצב סגירת הפתח בדופן הבטן הנמצא מתחת לרקמה העורית.  

 

בגיל 3.5 – 4 שנים במידה ועדיין קיים הבקע הטבורי יש לשקול תיקון הבקע הטבורי באופן כירורגי. 

 

האם התיקון הינו קוסמטי בלבד ? 

 

תיקון הבקע הטבורי נועד למנוע סבוכים רפואיים עם התבגרות הילד:

  

א)     כאבי בטן – פעמים לא מעטות יתלונן הילד עם הבקע הטבורי על כאבי בטן מתמשכים. נהוג לחשוב כי הבקע הטבורי אינו הגורם לכאבי הבטן (וברב המקרים אכן זהו המצב) אולם, לאחר ברור נרחב, כאשר נשללת סיבה אחרת לכאבי הבטן, תיקון הבקע הטבורי יפתור בשכיחות גבוהה את כאבי הבטן. (פעמים הסיבה לכאבי הבטן הינה – לכידת הפדר הגדול בבקע הטבורי).

 

 

ב)     סבוכים במהלך הריון – השארת הבקע הטבורי בילדות ללא טיפול יכול להביא להתבטאותו בעת ההיריון (עקב התארכות כלל הרצועות – לקבלת הרחם הגדל). בקיעת מעי דרך הטבעת הטבורית עלולה להסתבך בכליאה של מעי בבקע הטבורי והזדקקות לניתוח דחוף בעת ההיריון.

  

ג)     כליאות של הפדר הגדול בבקע טבורי בהתבגרות ובבגרות –  
תהליך ההתבגרות מלווה בשקיעת שומן ברקמות השונות. שקיעת השומן מתרחשת גם בסינר השומן - הפדר הגדול (
Omentum) בחלל התוך צפקי (חלל הבטני).  רקמת הפדר הגדול נוטה להיכלא בבקע הטבורי (במידה וזה קיים) ולגרום פעמים לכאבים וחוסר נוחות עד כדי הזדקקות לניתוחים דחופים בגין כליאה של הפדר הגדול  בבקע הטבורי . 

 

ההמתנה לתיקון הבקע הטבורי עד גיל 3.4 - 4 שנים נעוצה בשלוש סיבות :


 

א)            עד גיל 3.4 - 4 שנים, רוב הבקעים הטבוריים נוטים להיסגר באופן עצמוני
(ללא התערבות כירורגית).
 

ב)            בגיל 3.5 – 4 שנים, דופן הבטן משתטחת ומתחזקת. דופן בטן יציבה מהווה תנאי בסיס לבצוע תיקון כירורגי עם אחוזי חזרה (של הבקע הטבורי) נמוכים ביותר.
 

ג)             תיקון כירורגי בגיל 3.5 – 5 שנים מתקבל על ידי הילד באופן סביר ללא הוצאתו מהמעגל השגרתי לתקופה ממושכת. 

 

האם התוצאה הקוסמטית לתקון כירורגי של הבקע הטבורי מושלמת ?  


צפיית ההורים לראות טבור בעל צורה מושלמת בתקופה המידית לאחר הניתוח פעמים לא מתממשת. הסיבה לכך נעוצה בצורתו של הטבור טרם הניתוח.
בבקעים טבורים ובמיוחד בבקעים גדולים עם התבלטות ניכרת, קיים עודף עור לאחר סגירה הכירורגית של הבקע בדופן הבטן.
עודף עור זה לא ניתן להסרה עקב סכנה של אבוד כל הטבור ולכן, מושב עודף העור למקומו הטבעי מעל לתיקון הכירורגי הפנימי.
עם הזמן, עקב גמישותו של העור ועליה טבעית בעובי הרקמה התת עורית, יעלם עודף העור והטבור יקבל את צורתו הסופית.


תהליך זה, שסופו עיצוב מחודש של הטבור יתכן וימשך ממספר חודשים ועד מספר שנים.
 

עבור לתוכן העמוד